פרויקט מיוחד שנוצר בתמיכת פורטל החדשות היהודי · אנו אוהבים בכל לב את אזרבייג'ן — מולדתנו, אנשיה, תרבותה, ההיסטוריה שלה והגיוון הייחודי שלה.
ואגיף מוסטפזאדה
RUAZENHE
Портрет Вагифа Мустафазаде

אודות / חיים

חיים

שלושים ותשע שנים שהכילו עידן מוזיקלי שלם — מילדות בבאקו ועד במות העולם.

ההתחלה

ילדות בבאקו

ואגיף מוסטפזאדה נולד ב-16 במרץ 1940 בבאקו. מוזיקה הקיפה אותו מילדות: אמו, זיוואר ח'אנום, הייתה פסנתרנית והפכה למורתו הראשונה. הוא ישב אל הפסנתר בגיל צעיר ולמד את המסורת הקלאסית.

אך המפגש המכריע של נעוריו היה הג'אז. כששמע אותו, הבין ואגיף שמצא את השפה שבה ירצה לדבר כל חייו.

ציר זמן

תשעים תיבות של חיים

1940
ב-16 במרץ נולד ואגיף מוסטפזאדה בבאקו. אמו הפסנתרנית הופכת למורתו הראשונה.
שנות ה-50
לימודי מוזיקה בבאקו. האסכולה הקלאסית מניחה את היסוד לפסנתרן העתידי.
שנות ה-60
ואגיף מגלה את הג'אז, מנגן בג'אם-סשנים ומקים הרכבים משלו. מתחיל החיפוש אחר סגנונו.
1969
השלישייה שלו מופיעה בפסטיבל ג'אז בבאקו — אחד הרגעים הבולטים של סצנת הג'אז בעיר.
שנות ה-70
ואגיף מעצב את המוגאם-ג'אז, מופיע עם הרכבים ומוכר בפסטיבלי הג'אז ברחבי ברית המועצות.
1979
יצירתו זוכה בפרס ראשון בתחרות הג'אז הבינלאומית במונקו — הכרה ברמה עולמית.
16.12.1979
ואגיף מוסטפזאדה הולך לעולמו בגיל 39 — בפתאומיות, בעת סיבוב הופעות. הוא מת כפי שחי — עם מוזיקה.
Вагиф Мустафазаде за роялем, 1969באקו, 1969

אל הפסנתר

מוזיקאי עד התו האחרון

בני זמנו זכרו את ואגיף כאדם שעבורו המוזיקה לא הייתה מקצוע אלא דרך לנשום. הוא יכול היה לאלתר שעות, והפך אינטונציות מוגאם לפראזות ג'אז.

תצלום זה משנת 1969 שימר אותו אל הפסנתר — היכן שהיה הוא עצמו. עשר שנים לאחר מכן ילך, אך כך זוכרים אותו.

«הוא חי מעט, אך הספיק לומר את מה שלאחרים לא היו מספיקות מאה שנים».jnews.az